יום חמישי | טו תשרי, א דְּחַג הַסּוּכּוֹת | ה׳תש״ד | ||||
|
כְּשֶׁנּוֹתְנִים הַד׳ מִינִים לְאַחֵר לְבָרֵךְ עֲלֵיהֶם אוֹמְרִים בְּפֵירוּשׁ שֶׁהוּא בְּמַתָּנָה עַל מְנָת לְהַחֲזִיר, וּבִפְרַט בְּיוֹם רִאשׁוֹן. וְהוּא תּוֹעֶלֶת לַנּוֹתֵן וְלַמְקַבֵּל. הוֹרָה אאמו״ר (אֲדוֹנִי אָבִי מוֹרִי וְרַבִּי) שֶׁיַּתְחִילוּ בִּרְכַּת שֶׁהֶחֱיָנוּ כְּשֶׁהַלּוּלָב בְּיָדוֹ אַחַת וְהָאֶתְרוֹג בַּשְׁנִיָּ׳(ה).
הַפְּסוּקִים כִּי אָמַרְתִּי גו׳ - רַק בהו״ר (בְּהוֹשַׁעֲנָא רַבָּה).
גַּם בַּיּוֹם מְבָרְכִים לֵישֵׁב בַּסּוּכָּה אַחַר קִדּוּשׁ וְלֹא אַחַר הַמּוֹצִיא.
הַהַנְהָגָה בְּעֵת בִּרְכַּת כֹּהַנִים (כנ״ל (כַּנִּזְכָּר לְעִיל) יוֹם ב׳ דחה״ש (דְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת)) אָנוּ יוֹדְעִים עי״ז (עַל יְדֵי זֶה) שֶׁרַבֵּינוּ הַזָּקֵן הָיָה לוֹקֵחַ אֶת הצ״צ (הַצֶּמַח צֶדֶק), קוֹדֶם חֲתוּנָּתוֹ, תַּחַת טַלִּיתוֹ לנ״כ (לִנְשִׂיאַת כַּפַּיִם).